שימו לב ...

מי קפץ אליי ואל דון היום לאולפן...

מזהים?

זה לא גיא אחד זה שניים.....

מה יודע אבל מה משותף לשניהם?

למה תמיד אנחנו נתקעים באמצע הבלגן? העולם מתמוטט מסביב ובמקום שהממשלה תציל את המצב אנחנו צריכים לעשות את זה. אנחנו כולה תלמידי תיכון! המחשבה הזאת הרתיחה לי את הדם. אבל אז חשבתי לעצמי שבעצם עדיף להיות אלה שנלחמים במתקפת הוירוסים של גולד מאשר לברוח מפחד כמו שעושים שאר האנשים עכשיו. לא ככה? אז כשאדיסה הציעה להילחם בוירוסים לא לקח הרבה זמן עד שהיא שכנעה אותי שזה הדבר הנכון לעשות.

עידן הציע את הארקייד בתור המפקדה שלנו כי יש שם הרבה מחשבים חזקים. הגענו למקום ודי מהר הדאוסון עשה הסבה של כל המכונות ממשחקים לאנטי וירוס: כל פעם שאדיסה חיסלה משהו במשחק וירוס אחד בעולם האמיתי מת. אבל אדיסה לא עמדה בקצב. למזלנו הילדים בארקייד הצטרפו. כבר הכל נראה טוב עד שפתאום רובי הופיע ואיים על כולם בנשק והודיע שהוא בא לקחת את אדיסה. כנראה שגולד יודע שהחלק האפל אצלה.

כשהתחילה השנה רציתי לעבור לבית ספר לאומנות כי רציתי ללמוד לצלם אבל אני חושבת שהיום מצאתי את הייעוד האמיתי שלי בחיים – אמנות המלחמה. סידרתי תוכנית מדהימה איך לשחרר את גאיה מאנשי הכת. איך נצליח לנצח אותם למרות שהם יותר אנשים, יש להם נשקים והם מבוצרים בתיאטרון. אפילו הפילוסוף הסיני סון דזה, שכתב את הספר "אמנות המלחמה" ואמר שזריזות זה הדבר החשוב היחידי בניהול מלחמה, היה חותם על התוכנית הזאת בלי למצמץ. מוכנים?

כל מה שצריך בשביל לנצח זה את עידן, את אדיסה (והחלק האפל שיושב לה בתוך הראש) ואת הדאוסון. בשלב הראשון שולחים את הדאוסון לברר את מספרי הטלפון של אנשי הכת, שולחים את עידן לחכות מחוץ לתיאטרון ואת אדיסה לשבת ליד מחשב. בשלב השני הדאוסון יכנס לטלפונים של אנשי הכת ויתקוף משם את המחשב של אדיסה, מה שכמובן יגרום לאיד בראש שלה להשתולל. התוצאה – אנשי הכת יהיו משותקים. בדיוק ברגע הזה עידן ייכנס בריצה וייחלץ את גאיה. פשוט ומבריק לא?

הדבר המבאס היחידי הוא שיש רק פרס נובל לשלום. אם היה פרס נובל למלחמה הייתי זוכה על בליינד XD... תאחלו לנו בהצלחה!

אני לא מבינה את עידן. בחיי שלא. ישבתי היום עם תום, אדיסה ורוי אצלי בחדר וניסינו להבין מתי בדיוק התחיל כל הבלגן הזה ומי יוכל לעזור לנו להתמודד איתו עכשיו. אני ואדיסה הגענו למסקנה שעידן יוכל: הוא מההתחלה אמר שדאוס חוזר והוא גם היה במצב דומה לזה שאדיסה נמצאת בו עכשיו – משהו שקשור לדאוס השתלט עליה. אז למרות שרוי ניסה להתנגד התקשרנו והזמנו את עידן להצטרף אלינו. והוא בא, אפילו די מהר. רק שהוא לא בא לבד. מכל האנשים בעולם את מי הוא הביא איתו? את גאיה וורנר.

היינו בהלם. להביא את גאיה וורנר אלינו כשאנחנו מדברים על דאוס זה כמו... זה כמו להזמין את חסן נסראללה לדיון של הרמטכ"ל. ניסינו להסביר לו שהיא בגדה בו ואי אפשר לסמוך עליה. הוא לא היה מוכן לשמוע מילה מזה! אני מוכרחה להודות שזה קצת צבט לי בלב, לראות איך הוא לא מוכן לוותר עליה. ואיך הוא מוכן לסלוח לה ככה, במהירות, על הכל. זה צבט במיוחד כשהוא הזכיר לי כמה זמן לקח עד שאני סלחתי לו כשגולד ניצל אותו כדי לפגוע בנו.

הוא עזב את החדר בעצבים. יחד עם גאיה. עם כל הכעס שלו ועם כל הכעס שלי יכולתי עדיין לראות כמה טוב לו איתה. ואני חושבת שאני, אל תספרו לרוי כי הוא לא יבין, טיפה מקנאה.

הייתי אצל רוי אתמול בערב. הוא התקשר אליי בצהריים עצבני וסיפר לי שלאמא שלו יש חבר חדש (נראה לי שקצת קשה לו עם זה) ואז הוא הציע שאני אבוא אליו כי אמא שלו יוצאת עם החבר שלה לסרט ויש לו בית ריק. רוי, אני ובית ריק? מה עוד אפשר לבקש מהחיים? ברור שבאתי. והיה ממש נחמד. רוי הראה לי בפייסבוק כל מיני יצורים שלמדו איתו בבית ספר הקודם. אלוהים ישמור, איזה דברים מסתובבים שם. אבל זאת לא הנקודה.

הנקודה היא שבין כל התמונות פתאום קלטתי פרצוף מוכר. גבי, החברה של עידן? רק שלא קוראים לה גבי בכלל. קוראים לה גאיה. וזה רק חצי מהעניין... השם משפחה שלה? וורנר. אתם יודעים, כמו פרופסור וורנר. יכול להיות שהיא קרובת משפחה שלו? שהוא בעצם שלח אותה לרגל אחרי עידן? מפחיד אותי לחשוב על זה אפילו. כי זה אומר שעידן צודק, שמשהו קורה מתחת לפני השטח. ושאולי... אולי הסיפור של דאוס לא באמת נגמר?

בהתחלה היה חושך. ואז, במרחק, שמעתי קולות מוכרים. קצת את אדיסה והרבה את עידן. עידן לא הפסיק לדבר, משהו על ביקור בתאגיד ועל משהו שקורה לו במשחק מחשב. ניסיתי לפקוח עיניים אבל לא הצלחתי. ואז היה שוב שקט. אני לא יודעת לכמה זמן השקט חזר. אולי שעתיים, אולי שבוע.

ואז שמעתי את רוי מזמזם איזה שיר טיפשי. זה גרם לי לרצות לחייך. וכשהצלחתי לחייך זה הפתיע אותי והבנתי שאם אני אנסה שוב לפקוח עיניים עכשיו  אני אצליח. פקחתי אותן והייתי בטוחה שהשיר של רוי היה חלום. אבל אז ראיתי אותו: רוי המשוגע הזה יושב ליד המיטה שלי ומזמזם. הוא היה שם כל הזמן, חיכה שאני אתעורר :)

העיניים שלי נפתחו אבל הגוף עדיין מרוקן מכוחות. אין ברירה. אני אאלץ לנוח כאן קצת. רוי מארגן לי אוכל כל הזמן מבחוץ. האוכל פה באמת זוועה אבל לפחות הפיג'מה שקיבלתי ממש מכוערת :) היא בצבע ירוק בית חולים עם הסמל של הבית חולים עליה ומתאימה לסדינים של הבית חולים. ממתי בתי חולים זה מותג עיצוב כזה לוהט?

אני מדברת שטויות, אה? כנראה אני צריכה לנוח עוד קצת. הדבר היחידי שבאמת מעניין אותי, חוץ מלנוח, זה מה קורה עם אדיסה. היא עדיין עם כל ההתקפות המוזרות האלה? ומה נסגר עם המלגה שלה? ולאן נעלמה המצלמה שלי?